לכל חברה יש בית-קברות של דשבורדים — שנבנו בכוונות טובות, נפתחו פעמיים ואז נשכחו. המעטים שמנהלים באמת חוזרים אליהם כל שבוע חולקים דפוס, ולזה אין הרבה קשר לכמה הגרפים יפים.
הם עונים על החלטה, לא על שאלה
דשבורד שימושי אינו ״הנה כל הנתונים״. אלא ״הנה הדבר האחד שצריך להחליט, והמספר שאומר לאן ללכת״. מתחילים מההחלטה ועובדים אחורה אל המדד.
הם אמינים, או שהם מתים
ברגע שמנהל תופס מספר שגוי בפעם הראשונה, הדשבורד גמור — לא משנה כמה השאר טוב. לכן רוב העבודה לא-זוהרת: נרמול נתונים מבולגנים, יישוב מקורות וחשיפת פערים במקום להסתיר אותם.
הם מכבדים את תשומת הלב
- מעט מדדים שחשובים, לא ארבעים שלא
- זמן אמת רק היכן שהחלטה תלויה בו
- צלילה לפרטים לסקרנים, כותרת ברורה לכל השאר
- מוגש היכן שמנהלים כבר מסתכלים — לרוב תיבת הדואר
אנחנו בונים דשבורדים ואת צנרת הנתונים שתחתיהם כך שהמספרים נשארים אמינים. הגרף הוא החלק הקל; המשמעת שמאחוריו היא מה שגורם לו להיות בשימוש.